מאמא עוף היא תרנגולת. היא מופיעה על אריזות השניצלונים כמי שמציעה לנו לאכול את האפרוחים שלה, שהם בכלל דינוזאורים. מה מנסים המשווקים ומעצבי המזון לעשות לצרכנים עם כל השבאנג הזה? מה זה אומר על החברה שבה אנחנו חיים, ולמה, למען השם, אין במבה בצורת תינוק? מירב פרץ, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, היא בכלל צמחונית, אבל יש לה משיכה רבת שנים לשניצלים קפואים ולנגיסי עוף. בשיחה עם ירון לונדון, היא מדברת על איך דברים מנורמלים בחיינו, מספרת על פרויקט החיפוש שלה אחר הצלמית החמישית שתתווסף לארבע הצורות הקבועות של נגיסי העוף, וקוראת לאנשים להשתהות לרגע מול המקרר של הקפואים בסופר. לונדון, בתמורה, מספר לה על כל קורות המחמצת המיוחסת שלו.

בפרק זה מסביר נשיא המכללה, פרופ' שיזף רפאלי, לירון לונדון, מדוע החששות שלנו מפני פגיעת האינטרנט בפרטיות יצאו לגמרי מפרופורציה. לונדון מודאג, אבל רפאלי אופטימי. אחד אחרי השני, הוא מפוגג את האיומים שמציבה לכאורה הרחבת הידע הממוחשב: ערעור יסודות הדמוקרטיה, חשש מנסר מתסמונת האח הגדול, טכנולוגיות זיהוי פנים, אובדן אנונימיות, ממשלות שצוברות יותר מדי כוח. בשיחה מרתקת, רפאלי שובר את אחת הפרות הקדושות של החברה כיום: חשיבותה של פרטיות, ומסביר מדוע קידוש הפרטיות מציב בפנינו איום גדול הרבה יותר.

שנה לפני הקורונה יצא ארגון הבריאות העולמי בהצהרה שמשחקי מחשב הם ממכרים, ותייג את התופעה כ-Gaming Disorder. שנה לאחר מכן, התפשטה מגיפה עולמית והארגון יצא בקמפיין בשם "שחקו יחד ולחוד", המעודד משחקים משותפים מרחוק. ד"ר ורד פנואלי, ראש התואר השני לעיצוב ופיתוח משחקים דיגיטליים במכללת שנקר, משוחחת עם ירון לונדון – שלא מבין כלום במשחקים דיגיטליים – על הטוב והרע בעולם המשחקים. למה בעצם הם ממכרים כל כך? איך משחקי מחשב מסייעים לטיפול בפוסט טראומה וחרדות חברתיות? מה הקשר בין עיצוב המשחקים לאמנות ולספרות ואיך אנג'לינה ג'ולי השפיעה על התפתחות המבט השלישי במשחקי מחשב?

ב-1907 הומצא הפולימר המלאכותי הראשון והעולם השתנה לגמרי. זו היתה אחת המהפכות הגדולות ביותר בציוויליזציה האנושית. בתחילה, העולם התאהב בו ועשה איתו הכל. אבל היום, אנחנו רואים בפלסטיק אויב, שיש לו חלק נכבד בזיהום הסביבתי. חנה דודיוק, פרופ' לכימיה במחלקה להנדסת חומרים פולימרים בשנקר, שמתמחה בדבקים, יוצאת בפרק הזה להגנה על כבודו הרמוס של הפלסטיק. סופה של כל התאהבות גדולה להיגמר בשנאה עזה, היא מסבירה את הרומן שלנו עם מה שהיא מכנה, "פלסטיק פנטסטיק", אבל זה לא הפלסטיק שפשע, אלא אנחנו – בני האדם. ירון לונדון, שנדהם לגלות ששיחה על פולימרים יכולה להיות מרתקת כל כך, שוחח עם דודיוק על התלות שלנו בפלסטיק, על האפשרות לחיות איתו מבלי להשמיד את כדור הארץ וגם על החוויה האישית של דודיוק, כאשה בתעשייה שהיתה שייכת פעם רק לגברים.

מה אנחנו אומרים בבגדים שאנחנו לובשים? מה המשמעות הפילוסופית של הארג? כיצד מגדיר הבגד את גבולות הגוף ואיך היה העולם נראה אילו לא היה טקסטיל? לפי איש (ישעיהו) גבאי, מרצה בכיר במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, יוצר בתחום האמנות הפלסטית ואוצר תערוכות עיצוב ואמנות, עולם ללא טקסטיל היה השיעמום בהתגלמותו, החידלון בשיאו. בפרק שיגרום לכם להסתכל על בדים אחרת לגמרי, הוא משוחח עם ירון לונדון על טקסטיל כטקסט לא מילולי, ומספר לו כיצד נשזר הבד בקורות חייו.

גיבורת הפרק הזה היא הטי שירט הלבנה. זו שנראית לנו כמו מוצר הביגוד הפשוט ביותר שיש – היא לא דורשת צביעה ולא תפירה מתוחכמת, ואפשר לקנות אותה די בזול. טל גולדרט, ראש המחלקה להנדסה כימית בשנקר, שעוסקת בעיצוב מההיבט ההנדסי חברתי, מספרת לירון לונדון מה קורה לאותה חולצה, מתחילת הדרך: עת נזרעת הכותנה, ועד לסופה – כשקונים אותה במבצע של שלוש פלוס אחת. עוד הם מדברים על הטעות שהובילה את גולדרט לעסוק במקצועה ועל המשאב שיעמוד בלב המלחמה הבאה.

איך מלמדים אמנות? לפי איציק רנרט , מאייר, קומיקסאי, אמן, חבר סגל בכיר במחלקה לתקשורת חזותית ובתואר השני בעיצוב בשנקר ומבכירי האמנים והיוצרים בישראל, חומר הגלם בלימודי אמנות הוא המורה עצמו. כיצד מהלכים על הקו הדק שבין הוראה טובה לשיגעון גדלות ואיך מנחים ומכוונים תלמידים מבלי לקצץ להם את הכנפיים? בשיחה אינטימית עם ירון לונדון, הוא מספר על הרומן עם הציור, שהתחיל כבר בגיל שלוש, ומסביר מדוע בחר לבסוף באיור ולמה הוא לא אוהב יופי יפה מדי.

יש סדרות וסרטים שהפתיח שלהם נחקק בזכרוננו לעד, כמו למשל "ורטיגו" של היצ'קוק וסרטי ג'יימס בונד. מה הופך פתיח של סדרה לבלתי נשכח? איך בכלל מכינים פתיח, מה תפקידו וכיצד הוא התפתח לאורך השנים מעניין פונקציונלי של הצגת קרדיטים ליצירת אמנות קטנה?
מירב שחם, מהמחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, היא מעצבת שמתמחה בטלוויזיה ובפתיחים גרפיים. היא מספרת לירון לונדון על כמה מעבודותיה האחרונות, ביניהן עיצוב הפתיח לסדרה "שעת נעילה" ומדברת על מקורות ההשראה, על צורת העבודה ועל הקשר בין מוזיקה לדימוי.

מה הופך כיכר אחת למקום מזמין שנעים לשתות בו קפה בעוד כיכר אחרת נותרת שוממה? איך המצאות טכנולוגיות משפיעות על האופן שבו העיר בנויה ואיך השלטון מעורב בזה? מדוע יש כל כך הרבה רחובות גנריים וכעורים ואת מי זה משרת? פרופ' יעל מוריה, דקאנית הפקולטה לעיצוב, אדריכלית נוף, שאחראית בין היתר על חידוש כיכר דיזנגוף, משוחחת עם ירון לונדון על הפואטיקה של מקומות ומסבירה למה אדריכלות היא בראש ובראשונה עניין של מערכות יחסים.

איך מעצבים מודעת אבל ומה משפיע על עיצוב מצבות? דקל בוברוב, מהמעצבים הגרפיים המובילים בישראל, משוחח עם ירון לונדון על הייצוג החזותי של האבל ועל התרבות הישראלית המפותחת מדי של אנדרטאות. בתוך כך, הוא מסביר סוף סוף מדוע עטיפות הספרים בישראל לא משתוות לעטיפות ספרים במקומות אחרים בעולם, ואיך – בניגוד לאמרה השגורה – אנחנו בדרך כלל צודקים כשאנחנו בוחרים ספר על פי הכריכה שלו.

לעתים נדמה שכל אחד היום שואף להיות "יזם", אבל מה זה בעצם אומר? רואי זרחיה הוא מרצה וחבר סגל בכיר במכללת שנקר, המנכ"ל לשעבר ואחד מהשותפים והיזמים של חברת קנדוק, שהחלה את פעילותה כחווה פרטית לגידול קנאביס רפואי בצפון הארץ ובהמשך, התרחבה ובמהלך כהונתו של רואי כמנכ"ל החברה, התמזגה עם חברת הפארמה הציבורית אינטרקיור ששווה היום מעל 1 מיליארד ש"ח.
בפרק הוא משוחח עם ירון לונדון על ההיסטוריה המרתקת של הקנאביס – כיצד הפך מתרופה סינית עתיקה לסם בלתי חוקי ובהדרגה בחזרה לסם רפואי, שמעמדו החוקי הולך ונעשה מוסדר במקומות רבים בעולם; מה היו המניעים הפוליטיים המפתיעים שהוציאו אותו מחוץ לחוק בארצות הברית ובמה מתייחדת ישראל ביחס אליו. עוד הם משוחחים על התכונות שהופכות אדם ליזם מצליח ועל איך בכלל מלמדים יזמות.

איך השפיעה המגיפה הגלובלית על אורחות חיינו ועל הקליפות העוטפות אותנו – בתינו, רחובותינו וערינו? מה מכל זה יישאר ומה יימחה? האם העבודה מהבית העלתה את הפריון או צמצמה אותו? בפרק זה משוחח ירון לונדון עם האדריכל יהושע גוטמן, ראש המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה במכללת שנקר. גוטמן מדבר על השלכות הקורונה מנקודת מבטו, ועוסק בשאלות מרתקות נוספות וגם בניבוי עתידות. האם בעתיד יהיו רכבים אוטונומיים לילדים, למשל? והאם בסוף נשתמש ברכבת הקלה שעמלים כל כך על בנייתה בשנים האחרונות? עוד הם משוחחים על החזרה לכיכרות, תחיית הרחוב, יציאת המטבחים לחזיתות המסעדות. נגלה מדוע הדור הבא של האדריכלים יהיה דור של משברים ומה יהיה המפתח להצלחתו.

כמות החומר שנוצרה על ידי האדם כבר מזמן עברה את כמות החומר הטבעי על כדור הארץ, וזה – לפי ד"ר מאיה שמיילוב, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב – אומר דרשני. מה תפקיד המעצב אחרי מות האובייקט ואיך זה קשור לציווי הבודהיסטי "להרבות טוב בעולם"? מה טוב באי ודאות, מהי כלכלה של חוויה ולמה תקלות ומשברים הם בעצם דבר חיובי? על כל זאת ועוד בפרק זה.

איך נובט מעצב מכוניות במדינה שלא יצרה אף מכונית מלבד סוסיתא? פרופ' אלכס פדואה, שגדל בתל אביב, הוא מעצב תעשייתי ומרצה בכיר במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר. הוא עבד בין השאר בסיטרואן, השפיע על עיצובים של פרארי ופורד, שיתף פעולה עם פיליפ סטארק וזכה בפרסים בינלאומיים על עבודותיו. בשיחה עם ירון לונדון, הוא מספר על צירופי המקרים שהובילו אדם כמוהו - שלא ממש מבין במכוניות ולא ממש אוהב מכוניות – לעסוק בעיצוב מכוניות, וגם על חיפושו רב השנים אחרי הפיקאסו של עולם הרכבים, שישבור סוף סוף את הנטייה לעצב כלי רכב שנראים, יש להודות, די אותו הדבר.

בפרק בונוס מיוחד, איציק רנרט, מאייר, קומיקסאי וחבר סגל בכיר במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, תופס את כיסא המראיין. הוא שואל את ירון לונדון על החוויה שלו מסדרת הראיונות שקיים עם המרצים בשנקר, וחושף טפח לא מוכר בביוגרפיה של איש התקשורת: לימודי האיור שלו בבצלאל והקריירה שלו כאמן שנגדעה באיבה למשך 60 שנים, עד עכשיו.